מאת דוד פרידמן
עת חשיכה ואפילה. היקום כולו רדום ומנומנם, בעלי העסקים כבר נמים את שנתם, המפעלים שובתים והפועלים ישנים, החנויות סגורות ונעולות, הכל שקט וחרישי. אם מאי שם ישמע קול רעש- אפשר להניח שמפינתו מגיח איזה כלב רדום, או שחתול חוצות יחלוף על פניך.
אכן, מי ער בשעה זו מאנשי העולם?? מי יוותר על שנתו הערבה, בשעות המיועדות לשינה וישאר ער? ובפרט שמחר ממתין יום חדש, עסקים ומשא ומתן חדשים, סידורים חדשים והוויות העולם. עתה עת לישון ולהחליף כח.
דומה, שבשעה זו שוים כולם. קטן כגדול. עשיר ובעל נכסים כדל וכרש. לילה, זמן שינה הוא.
***
ואולם, שמא תופתע, ואולי כבר התגנבה שמועה מעין זו לאזניך, קיימת גם מציאות אחרת בעולם. קיימת מציאות שלגביה יש כללים אחרים.
השעה שעת חצות.
מרחוב סמוך ישמע קול צעדים, ואברך צעיר מתגלה לעיניך צועד בזריזות. בידו שקית הטלית והתפילין, והוא ממהר. עוד כמה רגעים- והנה הוא נבלע בפתחו של בית מדרש.
אתה מסתכל ימין ושמאל, והמחזה חוזר ונשנה: הפעם אדם קצת יותר מבוגר, בגיל העמידה, פוסע לאותו הכיוון. הבטה בפניו מגלה את פאותיו הרטובות, משמע שאף טבילת המקוה כבר נעשתה על ידו, חרף השעה המוקדמת כל כך.
אתה פוסע אחריו, מסוקרן למדי, ותיכף כשהגעת לפתח בית המדרש בו נכנסו השנים, אתה נעצר תחתיך בתדהמה: בית הכנסת שוקק חיים, משל היה עכשיו אמצע היום בעיצומו של "סדר" ישיבתי מלא. עשרות אברכים ואנשי צורה יושבים המה וספריהם, חלקם בזוגות וחלקם ביחידות, ושקועים בספרים הפתוחים.
אתה מתבונן קצת, ורואה את הכתוב. זה שלידך סיים עתה את אמירת "תיקון חצות" בקול בוכים, קם ממקומו בזריזות, ואחר רגע הוא שב ובידו שני גמרות, מושיט אחת לו ואחת ל"חברותא", וכבר שקועים הם בלימוד סוגיא. בספסל שלידו כבר שקועים הלומדים בלימוד מאז ביאתך, ומן הסתם כבר הרבה לפני כן.
אתה רוצה להבין: מה מתרחש פה לנגד עיניך? מה פשר הדבר הזה? מה מושך אנשים רבים, שהכרת פניהם עונה בהם שהם מהטובים ומהמופלגים שבאחינו בני ישראל שומרי תורה ומצוות החרדים לדבר ה'. מה מחפשים ומה מטרתם בשעות אלו??
***
התמונה השלמה והמבוארת ארוכה היא, ומבוארת בהרבה ספרי קודש, מוסר חסידות וקבלה. אנו ננסה לנגוע בדבר זה על קצה המזלג באופן פשוט ומובן, שיבאר לנו את גודל המעלה והרווח שיש בדבר זה, ועד כמה ענין זה הוא פנימי, אמיתי ועמוק, ומלא רגש.
א) "יתגבר כארי לקום בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר". למילים אלו, שנקבעו בראש הספר שולחן ערוך אורח חיים סימן א', דרוש התבוננות. במה מדובר, ומה הענין. ובכן, כמו שמובן לכל אחד, השולחן ערוך קובע הלכה שהאדם צריך (עד כמה שאפשר לו) לקום מוקדם ממיטתו עוד בטרם האיר השחר, בעוד הלילה שולט, לעבודת בוראו, היא התפילה. ומחמת גודל ענין זה מחד גיסא והקושי לקיימו מאידך, על כן הוא אומר: יתגבר כארי.
להסבר דבר זה על פי הפשט, נאמר, שכמו בצבא המלך שישנם חיילים הממלאים תפקידם בעצלתיים, אמנם לא תוכל לתפסם בהפרת הוראות, אבל ניכר לכל שאין הם כל כך חפצים בעבודה זו. וישנם אחרים המלאים חשק ומרץ, וממלאים תפקידם בשמחה, ועליהם ניכר שרצונם אמיתי וכנה בעבודת ושירות המלך, כן גם בעבודת ה', שמצד עצמיות היהודי ונשמתו ופנימיותו, הוא מאד חפץ לשרת את פני מלכו מלך מלכי המלכים. ורק היצר מעכבהו, על כן צריך להשתדל להראות את רצונו וחפצו האישי בזה, שמחכה מתי יגיע הזמן שאוכל להתחיל לעבוד את בוראי שזמן זה הוא "עלות השחר" שמאז אפשר להתחיל להתפלל ומיד אתחיל, ועל כן צריך לקום עוד קודם. ועל זה אמר התנא יהודה בן תימא "הוי ... וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". (טור או"ח סימן א', ובמפרשים שם)
ב) נמשיך לביאור נוסף, על פי הספר הקדוש ליקוטי הלכות.
ה' ברא בעולם סדר זמנים. בבוקר מאיר אור, העולם מתעורר לחיים. אט אט יוצאת השמש ומאירה את פני תבל, אנשים קמים, מלאי כח חדש, ומתחילים את סדר יומם. סידורים ופעולות, עסקים ומטלות. כך חולפות השעות מבוקר לצהרים, ומשם לשעות בין הערביים. מקור האור מתעמעם, השמש נוטה לשקוע. אנשים חוזרים עייפים מעמל, ופונים איש איש לביתו. בהגיע הלילה, בא זמן השינה. לא עת פעולה עכשיו, לא עת בה הכח בתקפו, עתה הבריות צריכות מנוחה. שעות הלילה חולפות, והנה שוב מתחיל להאיר הבוקר החדש. זה מעגל החיים, החוזר על עצמו בעקביות. הקב"ה מחדש את עולמו בכל פעם מחדש. "כל עוד ימי הארץ, אומר הפסוק, יום ולילה לא ישבותו" (בראשית א).
כמו הבריאה המתעוררת, כן יש אצל האדם בנפשו מצבי לילה ויום, אור וחושך. יש זמן שהרוחניות אצל האדם בתקפה, אז אור לו. ההרגשה כל כך נפלאה, כשהאמונה בהירה. אין הוא נופל למצבים חשוכים של קושיות וטענות . גם אם עובר איזה מצב קשה, בכח האמונה בה' הוא מדלג על הקשיים ומתחזק לא ליפול ליאוש ועצבות. ובפרט אם באותה תקופה גם ה' מאיר לו פנים בגשמיות והפרנסה ושאר הענינים עולים יפה מה טוב ומה נפלא, זוהי שירת חייו. זהו הניגון המופלא שזורם על מי מנוחות. כמו הבוקר, כמו היום העולה. ומי יתן שתקופה זו תמשיך לעד, מלא חפניים סיפוק אושר ושמחה.
אבל, יש גם זמנים אחרים. ישנם תקופות אצל כל אחד, שהרוחניות וההרגשה אצלו נחלשה. יש עיתות שהאמונה לא כל כך נתפסת בלב, וההרגשה אינה בהירה ומשמחת ומחזקת. במצב כזה, כל קושי, ולו הקטן ביותר, הופך לגדול ומאיים. אין האדם יודע איך וכיצד, ואין הוא מצליח להתמודד עם בעיותיו. הוא נופל למרירות וטענות. הוא מרגיש בלב חשוך וקר כמו הלילה, כמו עת החושך והאפילה.
אם נתבונן, נראה שקצת מזה חוזר על עצמו בכל יום ויום. כל יום עת הוא מתחיל, הוא נושא בכנפיו תקוה ואור חדש, שמא היום הזה יאיר פניו, והלוואי שיהיה יום מוצלח. ולהיפך, בכל לילה עת החושך שולט, מתעמעמת על פי רוב התקוה והשמחה בליבות האנשים ומפנה מקום לחולשה. כי כבריאת העולם כן בריאת האדם, שהאדם הוא כעולם קטן, ועל כן מה שברא הבורא בעולם, כן יש באדם.
תפילת השחרית שבה אדם מודה לה' ומחזק את אמונתו בגדלות הבורא באמצעות הפסוקים ומילות התפילה הקדושות ואחר כך מבקש מאת הכל יכול את צרכיו הפרטיים והאישיים, נתקנה על ידי אברהם אבינו בעת השחר. באותה עת שבה מתחדשת התקווה אצל האדם אזי הזמן להתפלל, לבקש ולהודות.
ולכן:
אם ברצונך להיות מוכן לשינוי, למצב החדש, אם ברצונך לקבל תקוה חדשה באמת, כדאי להתכונן. כך תוכל להפנים את החסד החדש בו מתחדש העולם, כך תוכל ללקחו לליבך, ולהמשיך עם הרגשה מחיה נפלאה ושמחה זו למשך היום ואף לכמה ימים ויותר. כמה שיותר התכוננות באמצעות ההמתנה לשחר ולאור הבוקר המשמח, כך יגדל ויתחזק אצלך האמונה בעוז. מכאן השער לקשר ישיר יותר וחזק יותר אל הרוחניות, אל בורא עולם.
וממילא, מובן מאד ענין זה של לקום ולהשכים לפני זמן התפילה ולפני אור הבוקר העולה מחדש, ומְחַדֵש את הבריאה ואת האמונה. קמים כדי לחזק את הקשר עם הבורא, קמים כדי למצא בעצמנו יותר כח וחיזוק לחיים החדשים. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
שלימות ענין זה של השלמת האמונה והרוחניות לדבר חזק ומהותי, הוא דווקא על ידי קימת חצות ותיקון חצות וכמו שיתבאר בעזרת ה' בפרקים הבאים. (ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב, הלכות השכמת הבוקר)
בדברים מרגשים אלו, תחנונים היוצאים מן הלב, פותח "רבי נתן" את תפילתו הנרגשת ב"ליקוטי תפילות", על קימת חצות.
חצות הלילה. ערכה של שעה זו, לא יסולא בפז. מאז ימי קדם, שעת חצות היתה שעתו של העם היהודי בכלל, והיהודי עצמו בפרט. אברהם אבינו ברדפו אחרי המלכים להציל את בן אחיו, ניצחם בחצות. הקדוש ברוך הוא בגאולת מצרים שבה התהוינו לעמו בחירו שנאמר לנו בני בכורי ישראל, התחיל את הגאולה והרג את בכוריהם- בחצות. "כה אמר ה': כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים". דוד המלך, אף הוא היה קם משנתו תמיד בעת חצות לילה, כמאמר חז"ל בגמ' על הפסוק חצות לילה אקום להודות לך.
בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י, מאריכים להסביר ולעורר ולהזהיר על "קימת חצות", על עסק התורה בחצות, ועל "תיקון חצות". גם אצל גדולי החסידות, הבעש"ט ותלמידיו הקדושים, וכמו אצל שאר גאוני וצדיקי ארץ, היתה עבודה זו יקרה וחשובה בעיניהם מאד.
שעת חצות, נקראת בכל הספרים "עת רצון". והכוונה שאז שערי שמים פתוחים, והקדוש ברוך הוא שומע ומאזין תפילות. המושג "עת רצון" מובן הוא אפילו במושגים גשמיים, שהרי אם יש אדם שאתה רוצה להשיג ממנו משהו, חכה לשעת הכושר. אם ראית באיזה זמן שהוא מתענין בדבר זה או שהוא בשמחה יתירה תמהר לשאול ולבקש את רצונך, לבל תפסיד את השעה.
בשעת חצות, נפתחים שערי שמים. הקדוש ברוך הוא יורד לגן עדן ומאזין ומביט לעולם הזה. (זוהר פ' ויקרא). כוחות הרע הדינים והחושך ששולטים בעת לילה, מתבטלים. הטומאה נעלמת, וה' מתגלה, אז הזמן לקום ולבקש ולצפות לרחמי ה'. את הזמן הזה צריך לנצל, אז היא שעת הכושר.
.. ולא רק צרכים גשמיים אז הזמן לפעול ישועות. בעיקר, לבקש מה' ולהתפלל [עליו ועל בני ביתו] על רוחניות, מחילת עוונות, והתקדמות באמונה, בתורה, ביראת שמים, בקדושה, ועוד הרבה דברים שהאדם בסתר ליבו, ברצון נשמתו, היה רוצה להשיג ולהתעלות. תמיד צריך להתפלל על זה כאשר למדונו חז"ל להתפלל הרבה על רוחניות, וכאמור בשעת רצון זאת שהיצר נחלש וה' קרוב, זו היא שעה מובחרת לכך.
"ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". (שולחן ערוך אורח חיים סימן א').
בית מקדשנו ותפארתנו, המקום שבו היה גילוי שכינה, המקום ש"האיר עיניהם של ישראל". המקום שבו היינו תמיד קרובים אל ה' במחילת עוונות, בקרבנות, בשפע גדול שיורד מן השמים בזכותו, בהרגשה טהורה, בהסרת כל בלבול וספק באמצעות הסנהדרין, המקום שהוא תכלית הטוב המקווה- חרב.
ומאז שחרב בטל זיו חיינו, שבת משוש ליבנו הפך לאבל מחולנו, והולכים אנו מגולה אל גולה ומתרחקים מכל הטוב הרוחני והגשמי, נעים ונדים, נבוכים ומבולבלים.
לכל מי שנגע קצת ה' בליבו, שרוצה להיות קרוב יותר לאבא שבשמים, ראוי לגלות צערו ולבקש ולהתחנן ולבכות אימתי יבנה המקדש.
בחצות הלילה, עת החושך מתחיל לסגת, עת בה אפשר כבר להרגיש את התקוה והנחמה של יום המחר, עת העולם מתחיל להטהר- אז הזמן האמיתי והעיקרי לומר ולקונן -מתוך תקוה ואמונה שה' ישמע תפילתינו- את "תיקון חצות".
.."שם ישבנו גם בכינו..."
"אלקים, באו גויים בנחלתיך, טימאו את היכל קדשיך.."
וה' בעצמו, ברצונו הגדול לשוב אלינו ולבנות את מקום מקדשו והבית שלו, גם הוא מקונן בשעות אלו. "שלש משמרות הוי הלילה.. והקב"ה יושב ושואג כארי אוי לי שהחרבתי את היכלי והגליתי את בני..(גמ' מס' ברכות ג'). מה טוב אם כן לבקש אז ממנו בשעה שהוא עצמו מצטער על זה- שיסיים את גאולתינו ויגאלנו מהרה.
קרבה אל נפשי גאלה. -שהגאולה לא תהיה רק ענין כללי, להסיר את הצרות מעם ישראל, אלא בעיקר שנפשי תיגאל מכל הכוחות של הרע והיצר שלא מניחות להיות כרצון ה' וכרצון הנשמה האלקית.
כמה געגועים האדם מתגעגע, כמה רצונות הוא רוצה להיות טהור ונקי, להיות זך וישר, להיות מחובר תמיד עם ה' בשלימות ולזכות בזה לאושר נצחי ושמחה אמיתית. ..ומנגד, כמה הפרעות יש לזה, משיכות לדברים שאינם מהקדושה, יצרים, כעסים, מחשבות ועוד, כמיטב הצעותיו של המלך זקן וכסיל יצרנו הרע.
היצירה השמימית והמופלאה הנקראת אדם, יהודי, בן ישראל, שממזגת בתוכה רוחניות וגשמיות שאם נתבונן זהו פלא גדול עד מאד, היא כמו בית המקדש. הנשמה והמחשבות הטהורות לעשות רצון בוראנו- מקבילות לקודש הקודשים. הלב מקביל לארון עם הלוחות. הפה שאוכל ומברך ומודה לה' הרי הוא כשולחן הפנים ומזבח. וכן הלאה.
כשהאויבים שלנו שמקיפים אותנו ומבלבלים אותנו בטרדות ובכשלונות קטנים וגדולים פה ושם, הם בעצם התגלמות קטנה של נבוכדנצר, טיטוס ושונאי ישראל שהיו מאז ומעולם. "גדול עוון המחטיאו יותר מן ההורגו". לנתק את נשמתינו ממקור חיותה ושמחתה זהו הצרה הקשה והמרה הגדולה ביותר, וברגע שהם הצליחו להחטיא את עם ישראל נקרא שכבר חרב. עד כדי כך שיצאה בת קול ואמרה לטיטוס בסיימו את מלאכת ההרס והחורבן "בית שרוף שרפת".
נמצא איפוא, שעיקר הציפיה והתפילה היא על בית המקדש האישי של כל אחד. .."על היכלי אבכה יומם ולילה"(מתוך תיקון חצות). והקדוש ברוך הוא שומע ומאזין תפילות כאלו מאד. כמו שחז"ל אמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, ותיקנו לנו את ברכת השיבנו וברכת סלח לנו בתפילת שמונה עשרה.
אין כמו שעות האלו מחצות והלאה לעבודות מופלאות אלו ולקרבת ה' כל כך מרוממת. זה הזמן המובחר והמדויק לכל זה. נותר לנו רק להמשיך ולהתפלל ולקוות לחסדי ה' ולדעת שכל תפילה פועלת ובפרט בשעות אלו, עדי נראה בהתקבלותם של הבקשות בבנין בית מקדשנו השלישי, בשביל כולנו בכלליות, ולכל אחד מאיתנו בפרטיות.
***
|
 |
 |
 |

"עַל כֵּן הַחִיּוּב מְאֹד עַל כָּל אָדָם לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּבְכָל אֶפְשָׁרוּתוֹ לְקַיְּמָהּ כַּהֹגֶן, וּמִי שֶׁטָּרוּד מְאֹד בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמָהּ, עַל כָּל פָּנִים יִרְאֶה לְהַחְזִיק אֵיזֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא יְקַיְּמָהּ "וְיִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּהּ," אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁיָּכוֹל לְקַיְּמָהּ וּמַה טּוֹב חֶלְקוֹ וְנָעִים גּוֹרָלוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאֲתָה. "
He who cannot rise at midnight should support one who does rise, and he will have a share in the learning.
(Chutzos Damesek)
"It is a great privilege to take part in the Torah learning of these Torah scholars who push sleep away from their eyes. It will be an eternal merit for you and your family. There is nothing that draws down Heavenly mercy more than toiling in the holy Torah during these hours."
HaTzaddik HaRav Ya'akov Meir Schechter, shlita Rosh Mesivta of the Yeshiva of Mekubalim Sha'arei Shamayim
|