תורה שבועית

·        "כשצועקין ל' יום לפני פורים 'הצילני מקליפת המן עמלק' אפשר לזכות לראות את מרדכי בקריאת המגילה" כך אמר מורינו הרב ר' נתן מברסלב זיע"א.

·        ועוד אמר, הנה אני רואה את המן עומד עלי עם מקל...

·        מהו המן עמלק ולמה הוא מסוכן יותר מצוררים אחרים שקמו על ישראל, ומה יש לזה שייכות לדורינו, ומהו באמת הדרך להנצל ממנו, ומהו משמעות הענין של לראות את מרדכי היהודי בקריאת המגילה?

·        הנה מובא בזוה"ק שכל סיפורי המעשיות המובאים התורה הקדושה הם לא מעשים שהיו פעם אלא הוא הוראה לדורות, והזוה"ק מכנה בכינויי גנאי למי שאומר שהמעשה היה רק פעם.

·        ומובן הענין שעל אחת כמה וכמה לעניין המגילה שחז"ל כל כך החמירו בקריאתה ועל כל תיבה ותיבה שלא יחסר ממנה יותר משאר התורה"ק, הרי שבוודאי שמעשה המגילה שייך לדורינו. ומובא בשם הרה"ק ר' ברוך ממעזבוז' על מאמר חז"ל 'הקורא למפרע לא יצא' שהקורא המגילה ומדמה בדעתו שהוא מעשה שהיה פעם – למפרע לא יצא.              

·        ועל זה מברכים 'שעשה ניסים בימים ההם בזמן הזה' שהניסים שהיו בימי מרדכי ואסתר והאור הגדול והעצום שנתגלה 'בימים ההם' מתחדש ומתגלה 'בזמן הזה'. רק שבימים ההם היה נס ממש בגשמי, ובכל שנה ושנה מתחדש האור ברוחניות, ואשרי מי שמדבק עצמו לאור המגילה וכך יזכה להכניע את קליפת המן – עמלק שנלחם בתוך ליבו של האדם, וכדלהלן.

·        וזאת צריך לידע שלא ידמה בדעת האדם הנה כבר בשנה קודמת היה פורים ומה כבר יכול להתחדש בשנה זו, כי באמת צריך לדעת שעניין מחיית עמלק בשלימות יהיה רק בביאת גואל צדק, שעל זה כתיב 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור' - שבכל דור דור המלחמה מתמשכת, וקליפת וזוהמת המן עמלק נכנע בכל שנה מעט מעט עד שיכנע לגמרי בהתגלות מלכות ה'.

·        ומכאן נבוא להבין סוד קליפת המן – עמלק, שכל מציאות העולם הגשמי וכל המציאות שיש עולם שיכול להסתיר את אמיתת האמת – גילוי מלכות שמו ית' הוא הוא סוד טומאת עמלק, שהוא עומד ומסתיר את ה', וכך יש מציאות של עולם גשמי – עולם של נסיונות, והכל בכדי שיהיה בחירה לבחור באמונת החיים על ידי שאנו נמחה את עמלק מהעולם מעט מעט, עד שיהיה ה' למלך על כל הארץ.

·        כי הנה כתיב 'ראשית גויים עמלק' כי הוא ראשית כל הטומאה וההסתרה שיש בכלל מציאות של הסתרה, אשר מזה משתלשל כל היצרין רעין וכל מיני תאוות ומדות רעות ועצבות ודאגות וחסרונות וכו'. וכל סוג וסוג של יצר הרע יש לו שם מיוחד אשר הוא ראש קליפתה וטומאתה כמו פרעה נבוכדנצר, ערב רב וכדו', אבל שורש וראשית כל הרע הוא 'עמלק'.

·        כי הוא גורם המציאות של הסתרה שעל ידה יש מקום לשאר תאוות רעות להכנס ללב האדם, ומזה מובן שעל כן אי אפשר להכניע את 'עמלק' בפעם אחת כי ההכנעה הוא מציאות הגאולה וכל זמן הגלות אי אפשר בפעם אחת לבטל מציאות העולם הגשמי, אלא מעט מעט דרגא אחר דרגא.

·        ואותו 'ראשית גויים עמלק' - מציאות ראשית ההסתרה, הוא מה שיש קליפת עמלק שמכניס בלב כפירות שלא יוכל להאמין שיש משמעות פנימית יותר בבריאה, וכל הבריאה מה שאדם רואה לנגד עיניו, עולם של הרים וגבעות מישור וים, שמים ואדמה אילנות ועשבים, ובני אדם שהולכים מכאן לשם ומשם לפה, וכל תנועת הבריאה שהעולם זז ומשתנה מיום ליום וכל החדשות המתחדשים בבריאה נדמה לו כ'סתם', הכל נראה 'יבש' ללא משמעות וסיבה כל שהוא.

·        ואין האדם שם ליבו לכך שיש איזה מנהיג לכל זה, שמנהיג זה יש רצון בכל המעשה הנעשה על הבריאה, וזהו קליפת עמלק – קליפה המכסה על כל הבריאה ומקרר הכל כאילו הכל 'סתם'.

·        וכיון שנדמה לאדם שכל הבריאה הוא 'סתם', [או שהוא אפילו לא חושב על כך אם זה 'סתם' או לא, אלא שחי בהרגשה של חוסר הבנה שיש כאן משהו], לכן הוא חי בהרגשה שהוא עצמו בוודאי 'סתם' ואין משמעות יותר פנימית לחייו, ולא חושב שיש מישהו למעלה שצריך אותו ונהנה ממנו על עצם היותו יהודי, ועל כן מחפש סיפוקו בענינים אחרים, ממון כבוד אכילה משפחה וכדו', וכאשר אין לו כל זאת הוא מוצא עצמו ללא רוח חיים ומשענת אחיזה לחייו, [שזהו כל סיבת העצבות שיש בעולם].

·        וזהו סוד 'חלל הפנוי', שכשעלה ברצון הבורא ית"ש לברוא העולם היה צריך לצמצם אורו הגדול, שהרי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי ממנו כלל, ואם כן איך שייך לברוא עולם גשמי כזה, ועל כן היה צריך לצמצם אורו לצדדין עד שנעשה 'חלל הפנוי', ובתוך החלל הפנוי נתהווה כל העולם הגשמי הזה, ואשר בו יש שבירת הכלים וכל התאוות רעות ומדות רעות ודאגות וטרדות וכיו'.

·        אבל שורש הכל, הוא בזה שנתהווה כעין חלל פנוי מאלקותו ית', ואשר בזה יכול להתהוות מציאות של רע ומעברים המסתירים את מציאות האמונה [הנה נושא זה של 'חלל הפנוי' היא סוגיא עיקרית שסביבה סובב כל תורת הקבלה והחסידות והרבה אופנים יש להבנת סוגיא זו, אנו נפרש קצת הנוגע לענינינו למעשה, על פי הספה"ק ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד ובכמה מקומות בליקוטי הלכות על תורה זו].

·        והנה זה בוודאי שלא ייתכן שיש חלל פנוי מאלקותו ית', שהרי אנו ישראל מאמינים בני מאמינים שבוודאי ללא שום ספק מלכותו בכל משלה, ואיך ייתכן מצב ומקום ששם פנוי ח"ו מאלקותו ית', אלא כפי המבואר שכל מציאות חלל הפנוי, הוא בתוך מוח ודעת האדם, שמציאות האדם הוא שירד לעולם המדומה הזה עם חלל פנוי במוחו כאילו שיש מקום ששם אין נמצא ח"ו אלקותו ית'.

·        וזהו אשר נדמה לאדם בתמידות שכל מה שעובר עליו וכל מה מרגיש הכל 'סתם' ללא איזה מכוון ומשמעות וללא שאיזה יד מכוונת עושה זאת, ועם הרגשה זו אדם קם בכל בוקר כאילו שבוקר זה הוא עוד איזה יום, ועם הרגשה זו מתהלך כל המשך היום.

·        וזהו קליפת עמלק שמדמה שהעולם ישן, ואולי פעמים שיש לו אמונה שהשי"ת ברא את הבריאה, אבל כעת נדמה שהוא ית' ישן ח"ו, וכפי שאמר המן לאחשורוש 'אלוהיהם ישן הוא' והיינו שח"ו אינו משגיח כבר על הבריאה.

·        וכשיש בלב והמוח דמיון של חלל הפנוי שהכל 'סתם' והוא עצמו 'סתם', שזהו גם שורש קליפת היאוש, ממילא אין רצון ואין חשק לקדושה והלב נופל לעצבות ומרה שחורה ללא חיות וטעם של חיים אמיתיים, ולכן אין הלב מתעורר בהשתוקקות עצומה להשי"ת כי האדם אינו תופס ומשיג מי הוא באמת ולמה הוא כאן בעולם, ושכל מכוון של הבריאה הוא בשביל כל אחד מישראל בפרטיות, שהוא דייקא יעשה איזה מצווה או תפילה וכדו' בזה העולם הגשמי, ויגלה שהשי"ת הוא המנהיג לבריאה.

·        וכיון שאינו יודע זאת והכל נדמה לו לחלל פנוי מאלקותו ית', הרי בזה יש מקום לנפילת האדם לעבירות ולתאוות ולדאגות ולטרדות וכו' וכו', וכבר אינו עוסק בתורה ותפילה כדבעי מתוך שמחה וחיות, כיון שכבר נעשה אצלו במוח והלב חלל הפנוי.

·        ותיכף שימלא בליבו ובדעתו את החלל הפנוי לאמר ולחזק את עצמו שבוודאי יש כאן ממש השי"ת ובוודאי הוא משגיח עליו בוודאי שלא נבראתי 'סתם' אזי בקל ירוץ לעשות מצוות וינצל מכעס ושאר מדות ותאוות רעות, וגם יהיה מלא סיפוק ושמחה מכל נקודה קטנה טובה שחטף, כי מאמין שבוודאי אין מעשין הולכים לריק, ובוודאי יש מזה משהו נחת רוח למעלה, כי אין 'סתם' בעולם.

·        נמצא אם כן, שיש ב' דרכים לעבודת הבורא, א. הדרך המקובלת בעולם, לעורר על החשיבות לעשות מצוות, ועל גודל הנחיצות להזדרז לא לחטוא ח"ו וכו'. ב. הוא דרך הצדיקים תלמידי הבעש"ט הק' לעורר בשורש את נקודת האמונה – לבטל את החלל הפנוי, להבין שיש מציאות של בורא, ויש מכוון לכל זה, ושכל יהודי הוא המכוון לכל הבריאה והוא בן חביב למלך, וכל העולמות מצפים לו, ואין 'סתם' בעולם, וכך מתעורר הלב להיות בשמחה וחיות כי יודע למה הוא חי, וכהמשך לכך מתעורר לחמדה ותשוקה ולרצון להשי"ת וממילא כבר חוטף מצוות ומעשים טובים ונזהר מכל רע, כיון שיודע שאין חלל פנוי מאלקותו ית'.

·        ואף אם רואה שכבר עובר עליו ונפל לחטאים ונתרחק מהשי"ת, או שרואה כל מה שעובר עליו בגשמיות צרות וטרדות ודאגות וכו', מקבל תקווה חדשה, כי מבין שיש בזה מכוון פנימי, ויש גם ענין שכל זה יתהפך לטובה עליו כי העולם אינו מתנהג על פי טבע, ויש מנהיג שיש בידו לשנות הכל, ובוודאי הוא אוהב אותו כבן חביב לפניו וכהנה וכיוצא בזה שאר סוגי מחשבות של אמונה, הרי שבכך כל חייו מקבלים משמעות אחרת לגמרי.

·        וזהו טומאת המן עמלק שמקרר הלב מהחמימות דקדושה, שידמה לו שהכל סתם ללא משמעות, והוא הקליפה המסוכנת ביותר. וזהו מציאות הבריאה, כי באמת אי אפשר לבטל זאת לגמרי רק עד ביאת גואל צדק.

·        אלא שצריך מעט מעט דרגא אחר דרגא בכל שנה ושנה מחדש להתעורר עוד קצת ועוד רגע לאמונה חדשה להבין שכל מה שרואה לנגד עיניו וכל מה שעובר עליו ואפי' ענינים רעים ר"ל בוודאי יש בזה אלקותו ית' ובוודאי שכל זה אינו עניין ריק כלל, ואף שאינו יודע עדיין מהו אותו משמעות, אבל מאמין שבוודאי יש בדבר זה משהו, ובוודאי שאין העולם ישן כפי שנדמה לי כי 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל', וכך נכנס לעולם של שמחה וחיות של אמונה.

·        וכאמור שקשה לההיפך ברגע אחד לאדם המאמין בשלימות ללא שום ניצוץ של כפירה, שהרי זהו מציאות הבריאה והבחירה שיש בבריאה, אלא להתעורר בכל פעם שנזכר מהאמת לעוד רגע של אמונה ועוד רגע של חיים אמיתיים עם משמעות, להאמין שיש בורא שכעת משגיח עליו, ושהוא עצמו נצרך לאותו בורא על ידי שיעשה איזה שהוא מעשה טוב, ולהאמין תיכף לאחר המעשה שבוודאי כעת עשה נחת רוח לפניו, וכל העולמות והמלאכים השתעשעו בזה.

·        וכשמתחזק בזה אזי יש לו כבר הכח להתעורר לעוד מצוות ומעשים טובים, כי כשהמשענת של היהדות שלו חזקה ואיתנה ויודע שיש השי"ת והוא בנו אהובו אזי יש לו כבר חשק לעשות רצונו ית', וכבר לא יחפש תחליפים אחרים שיספק את נפשו השוקקה, לקבל חיות מבני ביתו, או מממון או מתאוות חמורים יותר ר"ל.

·        כיון שיש לו חיות עצמי ואמיתי, שמבין שכל הבריאה היא מלאה באלקותו ית', שהוא ית' יש לו מכוון ורצון מסויים בכל זה, והוא היהודי הוא הוא זה שמחכים אליו ושבסיבתו יש קיום לבריאה, וכל זמן שהוא חי עדיין אזי ידע נאמנה שבוודאי הוא עדיין ממלא סיבת הבריאה.

·        והכלל שמציאות עמלק הוא מציאות הבריאה הבולע את האדם לחיות חיי 'סתם' חיים של אי רצון ויאוש, ואשר על זה עמד ר' נתן ואמר שרואה את המן לנגד עיניו עם מקל ומכהו... כי  הוא עניין של מלחמה תמידית.

·        וכך היה סעודת אחשורוש שהזמין את כל העמים, ובכך הפיל את עם ישראל לשאול תחתיות ממש עד שנפלו ר"ל לישא נשים נכריות, והכל היה מזה שנהנו מסעודה של אותו רשע, ואפי' שהיה הכל בהכשרים מהודרים וכפי שאמרו חז"ל על הפסוק 'לעשות כרצון איש ואיש', שלא כפה עליהם מאכלים שאינם כשרים, ואשר משום כך באמת רוב עם ישראל ואפי' הכשרים שבהם השתתפו בסעודה זו, כי לא ראו הרע שיש בזה.

·        כי זהו עוצם קליפת החלל הפנוי שהכל נדמה ל'סתם', ועל כן אף שיש לו איזה יראת שמיים שלא לעשות רע ממש, אבל מה שאינו רע של איסור אז מדוע לא, ועל כן השתתפו בסעודתו, אבל באמת זהו שורש הנפילה, כי אין דבר שהוא סתם, וכל עניני ההיתר צריך לעשות עם מחשבות של אמונה, לחשוב בפשיטות שהבורא מסתכל ומשגיח עליו, ובוודאי שבכל דבר שמוכרח או שצריך להתעסק בזה בוודאי יש בזה מכוון פנימי, ואף שאינו יודע מהו אבל מאמין שבוודאי אין דבר 'סתם'. אך כשאין משמעות מכוונת בבריאה, אפשר לעשות הכל בהיתר אך ללא אמונה, ומזה נופלים לרע ממש של טומאה אמיתית.

·        ובאמת לפי זה מניין יכול לשאוב האדם כח לעמוד ולהלחם בעצם מציאות הבריאה שהוא מציאות של סעודת אחשורוש שקורא לכולם לבוא ולהנות ולחיות חיי 'סתם', ואשר מוח האדם נולד מלכתחילה במציאות וטבע זה.

·        אבל זהו מה שקוראים במגילה שבשושן הבירה היה צדיק גדול שעמד והכריז שלא להנות מאותה סעודה, והוא זה שהיתה לו העקשנות שלא להשתחוות להמן על אף כל הסכנות שיש בזה, והוא אשר עמד ועשה תעניות ותפילות וזעקות להשי"ת אף שהיה נדמה שכבר אבדה תקוותם של ישראל.

·        ואף שעל פי חשבון המן כבר עבר שבעים שנה ועדיין לא גאלם השי"ת, כמובא בחז"ל. אך הוא האמין בכל תוקף שעדיין ישראל חביבים להשי"ת ובוודאי עדיין אנו בניו שאם לא כן, מדוע העולם קיים עדיין, ומדוע ישראל חיים בכל זאת, אלא בוודאי שיש בזה מכוון ומזה נתעורר להוציא את ישראל מייאושם והכניס בהם תקווה חדשה ואספם יחד להרבות בתפילות וזעקות להשי"ת עד שריחם עליהם השי"ת והצילם בנס נורא ונפלא, ונתגלה בזה איך הכול היה מכוון מלכתחילה בהשגחה פרטית מופלאה ביותר, הריגת ושתי ולקיחת אסתר וכו'.

·        כי זהו קדושת הצדיקים הק' שיוצאים מטבע לגמרי ונכנסים לעולם שכולו מלא באמונה להאמין שאין שום חלל הפנוי כלל, והם מאירים זאת לישראל שבבל מקום ומצב השי"ת נמצא ואין שום דבר לריק, וזהו אשר מחדש את האדם לרצון ולהשתוקקות אחר השי"ת להתחדש מחדש ביהדות ולחזור להיות כבן להשי"ת.

·        ונמצא שהדרך לעמוד איתן כנגד עמלק הוא להתדבק בצדיקים שמאירים אור האמונה האמיתית בעולם, ובלימוד ספריהם הק' – ספרי אמת של אמונה וביטול הטבע המגלה שה' בכל מקום ובכל מצב והכל לטובה וכו', ספרים שמחדשים את האדם בכל עת מחדש ומוציאים אותו מהקרירות ומהישנוניות אף שכבר לא עלה בידו אלפי פעמים להתקרב להשי"ת ולעשות רצונו.

·        וזהו האור הגדול המתחדש בכל שנה ושנה ביו"ט פורים, שהוא האור הגדול ביותר של השנה, אור שמחדש כל הבריאה, להבין שיש מכוון לבריאה ואין חלל הפנוי ומלכותו בכל משלה תמיד בכל רגע ומצב.

·        וזהו סוד שמחת פורים שהאדם מקבל משמעות ותקווה לחייו ויוצא מייאושו ומבין שבכל דבר יש איזה נחת רוח קטן שיכול לעשות להשי"ת, ואין מצוותיו ותפילותיו הולכים ריקם, כי בוודאי הם עולים למעלה, כי בוודאי שיש עוד עולמות למעלה, ואין העולם ריק ופנוי כפי שנדמה לו.

·        וזהו השכרות של פורים 'עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי' כי מתחדש אמונה שכל העולם מלא באלקותו ית' ואין שום אתר פנוי מיניה כלל [עיין ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ג].  

·        וזהו האור הגדול שזוכים בקריאת המגילה, שבקריאת המעשה מתחדש אור מרדכי ואסתר המגלים מציאותו ית' בעולם אף במקום ההסתר והיאוש, כי קריאת מעשה ובפרט סיפורי מעשיות של צדיקים אשר נכתבה ברוח הקודש יש בזה התעוררות עצומה להשי"ת..

·         והכל כפי ההכנה שזוכים לבקש מהשי"ת שיצליהו מקליפת המן עמלק שמדמה לו בדעתו שהכל 'סתם', ואין משמעות למה שעובר עליו, ושכל מצוותיו והמעשים טובים שעושה הם לריק, כי זהו הקרירות שרוצה עמלק להכניס בלב.

·        ועל כן גם מצוות היום הוא משלוח מנות ומתנות לאביונים, להרבות רעים, כי עיקר הכנעת עמלק הוא על ידי שמתחיל להעריך כל יהודי אף שאינו לפי רוחו וענינו, כי מחזק בזה את אמונתו שכל יהודי יש לו משמעות בחיים, שהשי"ת רוצה ממנו משהו, שאם לא כן למה הוא חי עדיין, ובוודאי שיש איזה נחת רוח שעולה על ידו למעלה, כי כל ישראל מלאים מצוות כרימון, וכשמתחזק באמונה בחביריו אזי ממילא יכול גם להתחיל להאמין בחייו שלו להבין שבוודאי הוא איש ישראלי שיש לו מכוון ותכלית בבריאה וכך יכול להתחדש בשמחה ובחיות מתוך תקווה חדשה.

·        וכמובן שההכנה לכל זה הוא התפילות לפני פורים, ובמיוחד בתענית אסתר, ואשרי מי שזוכה להוסיף לקום בחצות הלילה בליל פורים שהוא עת רצון גדול ביותר לפעול כל הישועות וכל הפושט יד נותנים לו, ובעיקר הישועה האמיתית לקבל משמעות לחיים שלו שהוא עיקר הכנעת עמלק – המן.

·        והשי"ת יזכינו שנזכה למחיית עמלק השלם ולהתגלות מלכות ה' על כל העולם ונראהו עין בעין בשוב ה' ציון, אמן.