תורה שבועית

א. לא תמצא יום שאין בו טוב

איתא בזוה"ק (נשא קכ"ג) "תא חזי, לשית יומי בראשית, לכל חד אית ליה פרצופא דההוא דרגא דאנהיג ליה, ולא תשכח יום דלית ביה טוב וכו', וכל יומא אית ליה גדר מלבר, דלא ייעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסי לנהורא וכו', ובגין דא, מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא, כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפלה נחשים ועקרבים, חיות ברא אתקריאו, ומבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה, אבל מאן דאיהו טוב, כל אלין נטירין אינון למימריה, וקטיגור נעשה סניגור, וייעלון (ליה) לטוב הגנוז וכו'".

[לשון הקודש:] "בא וראה לכל יום מששת ימי בראשית, יש פרצוף של אותו דרגא שמנהיג את אותו היום, ולא תמצא יום שאין בו טוב, וכל יום יש לו גדר מבחוץ שלא כל אדם יכנס לאותו הטוב, והוא כמו החושך שמכסה לאור, ועל כן מי שהוא חייב ורוצה להיכנס לידע סודות התורה, כמה נחשים ועקרבים מבלבלים מחשבתו שלא יכנס למקום שאינו שלו, אבל מי שהוא טוב אזי כל אלו השומרים הם לעזרתו, וקטגור נעשה סנגור, ומכניסים אותו לטוב הגנוז וכו'".

והנה, מאמר זה של הזוה"ק הוא כלל גדול שצריך לזכור, שכל יום יש בו טוב ולא תמצא יום שאין בו טוב, רק שיש לכל יום גדר המונע מהאדם להיכנס ולמצוא הטוב של אותו היום, והם הבלבולים המתגברים על המחשבה בכל יום המונעים אותו שלא יכנס למצוא אותו הטוב שיש בוודאי בכל יום.

וכשישים לבו על זאת להבין שהאמת הוא כך שאין יום ללא טוב, אזי יתעורר להתעקש ברצונות חזקים לחפש ולמצוא אותו הטוב השייך לאותו היום דייקא, ולא יתייאש לומר שהיום הזה אינו ראוי לעבודת ה' מחמת הטרדות או הנסיונות המתגברים עליו באותו היום, כי בוודאי יש בכל יום איזה טוב של התקרבות לבורא ששייך לאותו היום דייקא בתוך תוקף מה שעובר עליו באותו היום.

רק שצריך לידע שלפני שנכנס למצוא אותו הטוב הגנוז, מתגברים על מחשבתו בלבולים שאינם מניחים אותו למצוא אותו הטוב, אך אם מתגבר ומתעקש ואינו מתייאש מאותו היום אזי זוכה למצוא אותו הטוב, "וכשאדם רוצה להגות ולחשוב בתורה היינו ברזין דאורייתא, אינון נטירין ונחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתו, וכשאדם רוצה וחושק עד מאוד ופותחין לו, אזי כל יום ויום הוא אצלו גדול עד מאוד, כי רואה ומשיג הטוב הגנוז היינו רזין דאורייתא השייך לאותו היום". (ליקוטי מוהר"ן פ"ד)

ב. רזין דאורייתא

והנה צריך להבין משמעות "הרזין דאורייתא השייך לאותו היום", ואיך זה שייך לכל אחד, שהרי יאמר האדם מה לי ולרזין דאורייתא, הלוואי ואזכה מקודם להיות יהודי כשר ופשוט, אך כבר מובא בליקוטי מוהר"ן (תורה ע"ג) "והנה כל אדם צריך לזרז עצמו להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו", הרי שעל כל אדם מוטל העניין להשיג הרזין דאורייתא, ומובן, שהדבר נאמר לכל אחד כפי כלי השגתו, שהוא צריך להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו דייקא.

כי הוא כלל גדול שמתבאר בספה"ק ההולכים בדרך הבעש"ט הק', שתורת ה'נסתר' ו'הרזין דאורייתא' אין המכוון דווקא לספרי הקבלה, כי באמת גם ספרי הקבלה הם כנגלות התורה המודפסים בספר, וכל הרוצה ילך ויעיין בהם, ומדוע נקרא זאת בשם תורת הנסתר, אלא ש'נסתר' המכוון מה שאדם משיג ומרגיש את פנימיות התורה – שמסתכל על כלליות הבריאה בעיניים אחרות – עיניים של אמונה והכרת הבורא, והוא החלק הפנימי של התורה שאי אפשר לכתוב בספר, אלא כל אחד משיג כפום מה דמשער בליביה[1], וכפי מה שמחפש להזדכך להשיג את ה'.

ובוודאי שאם בנוסף על חיפושו ויגיעתו להכיר את ה', הוא גם יודע ידיעות הקבלה, אזי יכול יותר להשיג את נסתרות ופנימיות התורה, אבל באמת שכל אחד ואחד בכל דרגא שהוא, יש לו היכולת להתקרב להשי"ת ולדבק מחשבתו בחלק הפנימי של הבריאה ובכך להשיג את הנסתר ממנו, וזה הוא אשר כל אדם צריך לזרז עצמו להשיג הפנימיות מה 'שנסתר ממנו' – ממנו דייקא, כי אין הדבר תלוי בכמות הידיעות שיודע, אלא להתקרב יותר כפי כוחו להסתכלות יותר פנימית על כל מה שעובר עליו – התסכלות שמקרבת אותו לה'.

ועל זה אומר הזוה"ק שבכל יום יש איזה טוב הגנוז ששייך לאותו היום דייקא, רק שבכל יום יש גדר ובלבול שאינו מניח את האדם להיכנס לזה, אך אם ירצה ויתעקש על זה, אזי אדרבא הקטגור והבלבולים יהפכו לסנגור וימצא שם את השי"ת דייקא בתוך מה שעובר עליו והוא הטוב הגנוז של אותו היום.

ועתה נבאר קצת משמעות העניין למעשה ואיך הוא באמת שייך לכל אחד, ושכל ההכנה לזה הוא דייקא בימים הקדושים של ספירת העומר.  

ג. להסתכל בשכל של כל דבר

כי הנה השם יתברך בחר בעם ישראל, שהם יזכו לקבל את התורה הק', והם יהיה להם הזכות והחלק הטוב להעלות לו נחת רוח ושעשועים, על ידי שימליכו אותו ויגלו מציאותו ית' בתוך העולם הגשמי הזה המלא בנסיונות תאוות דאגות טרדות ופחדים מחלוקות וכדו', וזהו חלק ממצוות אמונה, היינו לא רק להאמין שהשי"ת בורא ומנהיג את העולם, אלא להאמין שהוא ית' צריך כל אחד מעם ישראל בכדי שימליך אותו[2]. וצריך כל אדם להאמין בעצמו שהשי"ת בחר בו בפרטיות ממש שהוא יהיה חלק מעם הקודש ושהוא יהיה זה שיגלה מלכותו בעולם, וזה כל רצון הקב"ה בבריאת העולם "בגין דישתמודעין ליה" – שנכיר אותו יתברך.

"כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו כדי לזכות להכיר אותו ולעבדו על ידי כל הדברים שבעולם" (ליקוטי הלכות פקדון ד'), כי הנה, מיסודות האמונה הוא להאמין, שבל דבר ופרט בבריאה יש פנימיות מה שאין נגלה לעין, והוא החלק האלוקי שנמצא ומחייה את אותו הדבר, כי העולם הזה אינו ריק כלל, ולכל דבר ולכל מקרה יש משמעות נורא וכוונה פנימית ועמוקה. ועבודת איש הישראלי הוא להסתכל בשכל של כל דבר איך להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר – למצוא את השי"ת בכל מקום "ולעבדו על ידי כל הדברים שבעולם" – "כי איש הישראלי צריך להסתכל בשכל של כל דבר ולקשר עמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כשי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר".

ומובן שבדבר זה של "להכיר אותו יתברך" יש דרגות עד לבלי סוף, כי יש האמונה הפשוטה להרגיל עצמו שבכל מקרה שנעשה עימו ובכל דבר שרואה לנגד עיניו, לחשוב מהאמונה שהשי"ת ברא ועושה דבר ומקרה זה. ויש אמונה פנימית יותר שמאמין שהשי"ת כעת מנהיג ומחייה דבר זה והוא משגיח שהכל יהיה רק לטובתו, ויש אמונה פנימית יותר שהשי"ת ממש נמצא כאן וניצב עליו.

וככל שמחזק עצמו באמונה אזי עולה יותר להכיר את השי"ת על ידי שמתעורר לראות ולהאמין בחן וחשיבות של ישראל ויופי החן של אמת שיש במצוות שישראל עושים ושהשי"ת ממש רוצה ומתענג ומשתעשע מכל מצווה ורצון ומכל מחשבה של אמונה שיש לאיש ישראלי, וכשמתחזק בזה קצת, אזי מתעורר ממילא לנצח את החלק הרע של העולם הזה, ניאוף ממון אכילה רדיפת כבוד ונצחון ומחלוקת וכדו'.

ויש דרגא של 'להכיר את השי"ת' על ידי שמעורר בעצמו הרגש של תענוג במצוות, וזה על ידי שמתחזק באמונה יותר בחשיבות המצוות שמתוך כך בא לשמחה שהנה יש לו הזכות והכבוד שיהיה הוא מכבד המלך ולהגדיל מלכותו ושמו ית', ויש בזה כמה וכמה דרגות זו לפנים מזו של תענוגים ודרגות של שמחה בהשי"ת.

ויש שנכנס ליראה את ה' ולאהבה אותו, עד שמעורר נפשו בהתפעלות מגדולת ה', ומקדש מוחו בקדושה עילאה עד שבא לביטול ממש לאין סוף ב"ה. ובכל דרגות אלו יש פנימיות לפנים מפנימיות מה שכל אחד בכל דרגא ומצב שהוא יש לו היכולת להתקרב ולהכיר מציאותו ית' שהוא תכלית כל הבריאה, מה שהשי"ת רוצה מכל איש ישראל שחי עדיין בעולם שיכיר אותו יתברך – 'כי עיקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה'.

ד. להאמין שיש בכל דבר פנימיות

אך יסוד ההתחלה מה ששייך לכל אחד להכיר אותו ית' הוא, שיתחזק מאוד להאמין שבכל הבריאה בכלליות ובפרטיות יש אור פנימי של חיות אלקות, ושבאמת אין העולם יבש וריק כפי מה שהוא נראה עולם דומם, כי העולם הזה מטעה אותנו מאוד לחשוב שכל מה שרואים ומרגישים הוא אמת, וכשמכניס זאת בדעתו להבין האמת שבוודאי יש פנימיות בכל דבר אף שאינו יודע בדיוק מהו אותו הפנימיות [או מחמת שבאמת אינו יודע שום ידיעות או שלעת עתה נסתמו שבילי שכלו וליבו], כך מתעורר יותר ויותר לעשות רצון ה' ולהתקרב להשי"ת בכל דבר.

כי מתוך אמונתו שיש אור פנימי בכל דבר, מתעורר ליבו לרצון וכיסופין להשי"ת ולחיפוש החיבור והקשר שלו לאותו הפנימיות שהוא גילוי אור ה', וממילא מתחיל לעסוק בעסק התפילה בבקשת צרכיו ובשירות ותשבחות והודאה וכו', ומחפש בכל פעם לפי כלי השגתו וכוחותיו להיות קרוב ומחובר לה', פעם בגדלות הדעת והתעוררות הרגש הלב, ופעם בקטנות הדעת ובלי הרגש הלב אבל באמונה איתנה שיש כאן אמת שהוא אור ה' ובוודאי שהוא נמצא כאן ומשגיח עלי ואוהב אותי ורוצה בי, ובוודאי שיש בי טוב, ואם גם זה אינו יכול אזי מתעורר לשאול ולצעוק לה' 'איה מקום כבודו' כי בוודאי יש כאן כבוד ה', וכו' וכו', והכלל, שכשהוא חזק בדעתו שבוודאי יש פנימיות בכל דבר אזי מתעורר מתרדמתו להשי"ת.

ה. תרי"ג עטין דארייתא

והנה השי"ת קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורת אמת, אשר בו הורה לנו העצות והדרכים איך להתקרב אליו ולמצוא בתוך העולם הזה המלא בקושיות ונסיונות ודאגות, את מציאות 'קרבת אלוקים' להיות סמוך וקרוב להשי"ת, ולהתהלך בגן עדן ממש על ידי שיקרב עצמו במחשבתו וליבו בכל מצב ומקום להשי"ת. כי כלליות התורה והמצוות הם 'תרי"ג עטין דאורייתא' כמובא בזוה"ק, והיינו שמצוות התורה ועסק העבודת ה' הם עצות ודרכים שעל ידם יוכל האדם להתקרב להכיר את השי"ת מכל מקום ועניין.

כי לכל מצווה ולכל דבר שבקדושה יש סגולה מיוחדת ואופן מסויים איך יוכל על ידי מצווה זו דייקא להתקרב להשי"ת, והוא כלל מה שמתבאר בספרי הצדיקים הק', הכוונה הפנימית איך לעורר הלב והמוח במצוות שעושה, כי יש שכל של התקרבות להשי"ת המתגלה בשבת קודש, ויש התקרבות מיוחדת המתגלה בימים טובים, ויש בתפילה, לימוד התורה, טלית ותפילין, וכו' וכו', [ואין המכוון דייקא לכוונות המבוארים בספרי הקבלה, אלא הלימודים המבוארים בספרי החסידות, שהם לימודים היורדים ללב האדם בכל מצב].